‫תגובות לפוסט: "חוויות שהיו לי עם איתי"‬

‫מאת: תומר פרש‬

‫תומר פרש‬ — Sat, 07 May 2011 22:00:30 +0000

עברו כבר כמעט שנתיים. אני מודה שלא הייתי הכי טוב בלשמור על קשר עם כולם, למרות שהתכוונתי. אתה יודע איך זה. אין לי אלפי סיפורים עליך או חוויות משותפות ארוכות-שנים איתך, כמו כל שאר הכותבים פה, אבל גם לי נכנסת ללב.
כל זמן מה אני נזכר בך וחושב עליך, מבין כמה אתה חסר לכל כך הרבה אנשים שאהבו אותך.
היית בחור אדיר וברור לי שגם שם למעלה- אנשים התאהבו בך מהרגע הראשון.
זוכר אותך תמיד חבר.

‫מאת: מורן בן‬

‫מורן בן‬ — Thu, 05 May 2011 19:39:11 +0000

רציתי לשתף במקרה שקרה לי היום, 5/5/11 יום הולדתו של איתי.
בכל יום חמישי אני עוזרת בבית ספר במסגרת קבלת מילגה ללימודיי..
היום כאשר הגעתי לכיתה הבחנתי בתמונות על שולחנה של המורה..כאשר שאלתי את המורה
לגבי התמונות היא אמרה שהיא קיבלה אותן והיא לא רוצה אותן ואני יכולה לקחת אותן..
כשהסתכלתי על התמונות ראיתי שכתוב על כל אחד מהם קוסטה ריקה ומצוירים נופים מקוסטה ריקה..
כמה תמונות היו על השולחן? 5 תמונות כתאריך לידה של איתי..
ואני חושבת לעצמי מה הסיכויים..?
מקרה מוזר..
אקח את זה כמסר ביומהולדתך שאתה איתי..איתי לנצח..

‫מאת: ורד מימון‬

‫ורד מימון‬ — Thu, 05 May 2011 07:15:09 +0000

במבצע עופרת יצוקה, התארחה משפחת שכטר בבייתי. איתי היה בטלפונים יומיום עם משפחתו ושלח לה פינוקים לתקופה הקשה. באחד מימי השישי, איתי בא לבקר. זאת הייתה הפעם הראשונה והיחידה שאיתי היה בביתי. הרגשתי שמחה גדולה. בדיעבד זה הרגיש כאילו בא ונפרד מאיתנו. בשנים של חברותי עם אימו, נוצר ביננו קשר מיוחד. אני הייתי בגיל ה"אמצע" בין איתי למירי. אני זוכרת שיחות רבות שלנו בפינת האוכל בבית אימו. על העתיד. על התוכניות. על מה חשוב ומה פחות חשוב בחיים.
איתי מלווה אותי בדברים המהותיים שקורים בחיי. מתגעגעת אליו המון.

‫מאת: אלעד ברזילי‬

‫אלעד ברזילי‬ — Sun, 09 Jan 2011 20:05:44 +0000

אני רוצה לספר לא על חוויה ספציפית, אלא על רגעים שחזרו על עצמם כמה פעמים. אני מניח שכל מי שהיה חבר של איתי עבר את זה, אבל בתור חבר קרוב, זה היה חלק מהחברות.
איתי היה פילוסוף לא קטן, ואהב להעמיק בדברים, רציניים יותר או פחות.
אני זוכר אינספור שיחות שקיימנו במרפסת שלו או שלי, בפאב או סתם בטיול, בד"כ עם נרגילה. שנינו (או יותר) יושבים, בלי טלוויזיה או אמצעי מסיח דעת אחר, ופשוט מדברים. לא היה נושא לא ראוי, לא היה דבר שהרגשנו שאי אפשר להגיד. ותמיד הייתה את ההרגשה שיש עם מי לדבר, שיש עם מי לחפור.
אני חושב שזה אחד הדברים שהכי חסרים לי.

‫מאת: אלון לוי‬

‫אלון לוי‬ — Sat, 27 Nov 2010 23:34:24 +0000

איתי הבין בהרבה מאוד דברים, תמיד ידע לתת עצות נפלאות.
היה תחום אחד בו איתי שלט בבקיאות, הרבה הרבה יותר טוב מרובנו –
וזה כמובן, היחסים בינו לבינה.

לא אספר מה בדיוק הייתה שאלתי אליו ולא אחשוף את עצתו, רק אומר זאת:
איתי היה מהאנשים שאפשר לא לדבר איתם הרבה זמן, ותמיד כשתרצה לקבל עצה חברית וכתף תומכת – הוא יעשה זאת באהבה רבה ושמחה גדולה.
לאחר כמעט שנה שלא דיברנו, הוא כל כך שמח לשמוע ממני, לתת עצה מדהימה,
וכמובן להזמין אותי להיפגש, לצחוק יחד, ולהעלות זכרונות על זמנים נהדרים מהצבא.

נורא ועצוב שכבר לא יצא לנו לעשות את זה.
את העצה של איתי, ואת איתי.. לא אשכח לעולם.

‫מאת: פרנקי סימון‬

‫פרנקי סימון‬ — Sun, 21 Nov 2010 19:46:39 +0000

שנה וחצי של שירות בפרוייקט שבו כולנו היינו "בסירה אחת". ואחר כך עוד שנה וקצת של פרוייקט שהיה סירה מעט טובה יותר. המון סיפורים המון חוויות…

דבר אחד שאני זוכר היה המוזיקה – שהייתה כל כך חשובה לאיתי. המוזיקה הייתה הצחוק וגם הרגש. אני זוכר איך תמיד ניסיתי לעניין אותו בדברים שהקשבתי להם, למשל פינק פלויד. יום אחד אמרתי לו, תיקח את Animals ואת Wish You Were Here ופשוט תנסה להקשיב להם בזמן שאתה הולך לישון. ויום אחר כך הוא אמר לי שהוא ממש ממש אהב את זה, למרות שהוא נרדם אחרי כמה שירים.

היו גם שירים שהוא מצא בהם חלקים קטנים שהצחיקו נורא אותו ואותנו.. למשל באיזה שיר דאנס שמישהו נשמע כאילו הוא צועק "מה יש!!". היה גם שיר דאנס רוסי, אלוהים יודע מאיפה הוא מצא אותו. הוא היה משמיע אותו ברמקולים לעתים קרובות ואומר שזה המנון הצוות, שחייבים לשמוע אותו כל יום.

אחרי ההלוויה נזכרתי איך פעם הוא שמע את Old and Wise של Alan Parsons Project ואמר, ממש ככה, "כשאני אמות אני רוצה שישימו את השיר הזה בהלוויה". הקשבנו לו ובאמת שזה שיר יפהפה. ואני חושב שממש קצת אחר כך הוא הפעיל שוב את השיר הרוסי והכריז, לא, הוא רוצה את השיר הזה בהלוויה.

כל כך הרבה צחוק היה בו. אני לא אשכח אותו.

‫מאת: הילה שטרית‬

‫הילה שטרית‬ — Tue, 01 Jun 2010 10:16:49 +0000

איתי הוא אחד האנשים היותר מצחיקים ומשעשעים שאני מכירה, והוא אהב לעשות שטויות.
אחד הדברים שזכורים לי מההיכרות הראשונה שלי עם איתי עוד בקורס תכנות,
היה שהוא מצא תמונת פספורט של מישהי שנראית ממש ממש רע בריצפת הרחבה בבסיס, והוא החליט שהוא שם אותה כתומך לסיכה שלו בכומתה.
בכל הזדמנות שהיתה לו הוא היה בא לאנשים ואומר להם – "זאת חברה שלי, איך היא?"
ומחכה לראות את התגובה שלהם, כשלרב הם נשארו בלי מילים, לפני שהוא היה מתפוצץ מצחוק…

‫מאת: מורן רוסטמיאן‬

‫מורן רוסטמיאן‬ — Tue, 01 Jun 2010 09:42:01 +0000

הסיפור של אלעד הזכיר לי עוד סיפור אוהלים ממש מצחיק שקרה.
ב-2007 נסענו כל החבר'ה לטיול בחוף דור ובהמשך למסורת שוב הוכרזה תחרות "מי מקים את האוהל הכי מהר.."
איתי התרברב שעכשיו יש לו אוהל עם מנגנון פתיחה מהירה.. רק צריך לשלוף אותו ולפתוח והאוהל מוכן ב-2 דקות!
כולנו התחלנו להקים את האוהלים ואז בזוית עין אנחנו רואים את איתי ועדי "נלחמים" עם האוהל האוטומטי שלהם!
כנראה שאחת מהיתדות נתקעה ולא הצליחה להפתח, מה שסיבך את כל העניין וגרם לאוהל לא להפתח.
בסופו של דבר כולנו סיימנו לפני איתי.
ובעוד אנחנו יושבים על המחצלת לאחר העבודה המפרכת, איתי ועדי עדיין מנסים לפתור את בעיית האוהל, אנחנו שומעים את איתי מתעצבן על היתדות שלא נפתחות..
אני חושבת שהם הצטרפו אלינו כעבור חצי שעה.. העיקר מנגנון פתיחה מהירה!

‫מאת: אלעד ברזילי‬

‫אלעד ברזילי‬ — Tue, 01 Jun 2010 09:00:01 +0000

אני חושב שזה אחד הסיפורים היותר מפורסמים על איתי.

ב-2006 טיילנו כל החבר'ה בצפון, בירדן ההררי. לקראת הערב התמקמנו על גדות הנהר והתחלנו להקים את האוהלים. מיד הוכרזה תחרות: מי מקים ראשון את האוהל שלו.

מקומות נבחרו, זוגות נחלקו ואוהלים נשלפו. ואז איתי הוציא את האוהל שלו מהתיק, אלא שבמקום אוהל היה שם… כסא מתקפל.

אני לא חושב שאי פעם אשכח את הפרצוף שהיה לאיתי כשהוא עמד והסתכל כלא מאמין על הכסא שהיה מוטל לרגליו ואת הצעקה המאוכזבת של שני, חברתו דאז: "איתי!!!"
לא הפסקנו לצחוק על זה כל הטיול.

שני הצטרפה לאוהל שלי ושל גלעד ואיתי נאלץ לישון ברכב שלו. באמצע הלילה הרגל שלו החליקה והוא צפר והעיר את עצמו (ואת כולנו), מה שהפך את כל הסיפור למצחיק אפילו יותר.

לפחות איתי ניצח בתחרות. הכיסא שלו עמד על הרגליים הרבה לפני שאר האוהלים.