מכתב שכתב חן למעי בערב ההנצחה לאיתי, 20.8.09:

איתי היקר!
קשה לרשום על דף אחד את כל המחשבות שרצות לי בראש, כמה אתה חסר וכמה אני מתגעגע לימים שבהם עבדנו ונהננו, עם הצוות והחבר'ה במדור, על השטויות שעשינו ובין לבין את העבודה בפרויקט שלנו, הגאונות שהפחת חיים בה.
אתה מאמין שעברו כמעט שלוש שנים מאז שהכרנו…
מאז שהקמנו את הצוות והתחלנו לעבוד ביחד?
אתה גם לא תאמין שעוד מעט אני מקבל דרגה ואוטוטו משתחרר…
אבל אתה לא תזכה לראות אותי "כחול" ולא תזכה לבוא לפריסת שחרור שלי, להזכיר את החששות שלי כשהייתי צעיר.
ואתה זה שהאמין בי ותמך בי יותר מכולם, ואתה עזרת לי להיות תותח כמוך, מקצועי ואין לי דרך להודות לך על כל מה שעשית, עבורי ועבור הצוות ומה שעשית בשבילי כחבר וכמפקד מדהים.
אני תמיד אזכור את הארועים והמסיבות שהיינו ביחד, שהיינו ב"טק אד" ובכנסים של סיסטמטיקס, הטיולים והבילויים עם החברה.
אתה אחד מהאנשים המדהימים שהיה לי הזכות והעונג להכיר, חבר שדואג ואיכפתי, שידע להעריך ולעזור בשעת הצורך.
אני מודה לך על כל מה שלימדת אותי ומה שעזרת לי ללמוד על עצמי.
תמיד אתגעגע ואוקיר אותך אחי היקר, שמור עלינו מלמעלה,
תחסר לי מאוד מפקדי הנערץ!

אוהב, חן למעי