איתי ומורן, בת זוגו.

 

הסרטון שהכינה מורן רוסטמיאן, בת זוגו של איתי, לערב ההנצחה, 20.8.09.

מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך…

מוקדש לך -
איתי אהובי.
אזכור ואוהב לנצח.

דבריה של מורן רוסטמיאן, בת זוגו של איתי, בערב ההנצחה, 20.8.09:

מכל האהבות – עידן רייכל

"כל רגע שנשמר – זכרון ישן
וכל מה שנשכח עם השנים
כל שכבר עבר
האם תזכור אותם
האם תדע? אתה שם בכולם.

כל מכתב שלא נכתב
כל שנאמר
בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך
הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון.

מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע?
האם תזכור שתיקות יפות את לחישת קולך
את מגע ידך.

מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך
מלבד להיות איתך".

איתי –

חודשיים אתה לא כאן. לפעמים אני עוצרת רגע וחושבת על המשמעות של זה, איך יכול להיות שהזמן עבר כשבעצם נראה כאילו הכל נעצר? יש לי המון מחשבות בראש, רגע אחד אני רואה תמונות וסרטים שלך, נזכרת בך ומחייכת ושניה אחרי נזכרת במציאות וקשה לי לנשום.

בתוך כל הכאוס הזה אני זוכרת איך הכל התחיל, הנסיעה לצפון עם כל החבר'ה יום אחרי שרועי טס לחו"ל, ישבנו כולם באוהל אחד ואז שהתכוונו ללכת לישון, לא מצאת את השמיכה שלך ו"נאלצנו" לישון באוהל בשק שינה אחד. כל כך הביך את שנינו לישון בשק שינה, קרובים אחד לשניה, שלמחרת היינו חייבים לדבר על זה ולהבין למה זה הביך אותנו – הרי בעצם אנחנו חברים טובים, לא? משם הדרך לאהבה הייתה קצרה וכל הזמן צחקנו על זה שאנחנו צריכים להודות לאביטל ואלעד שהשמיכה נשארה בטעות באוהל שלהם.

איתי, היית בשבילי כל מה שאי פעם רציתי. ההרגשה איתך, ההרגשה להיות לידך הייתה כל כך שלמה שלא רציתי להפרד ממך לרגע, כל דבר שעשיתי נהיה הרבה יותר מדהים וכיף אם הוא איתך, הרגשתי שאתה החצי השני שלי. שאני מתחילה משפט ואתה משלים אותו בדיוק באופן שבו אני הייתי מסיימת אותו. אפילו סתם להיות ביחד ולא לעשות שום דבר הרגיש כמו הדבר הכי טוב שיכול להיות. אהבתי את השיחות שלנו על החיים, על השקפת העולם שלנו, על איך אנחנו רואים את העתיד שלנו. השיחות בינינו היו משהו שמילא אותי. עוד לפני שהיינו זוג, תמיד אחרי השיחות שלנו הייתי חושבת על החיבור שיש בינינו וכמה עמוק ומעניין זה מרגיש. תמיד התגאנו ביכולת שלנו להיות פתוחים ולדבר על הכל וזה עוד משהו שקירב ביננו כל כך, ידענו שאין דבר שלא נוכל לדבר עליו ולהתמודד איתו וכך באמת היה. היינו שם אחד בשביל השניה בכל דבר למרות הזמן הקצר שהיה לנו ביחד.

אני זוכרת שאפילו מהדברים הקטנים שהיו משותפים לנו היינו מתרגשים, כמו זה ששנינו לא אוהבים סוכריות גומי. אני זוכרת את ההתלהבות שלך בעיניים כשגילית את זה. איזה כיף שיש עוד מישהו בעולם הזה שחושב שסוכריות גומי זה דבר מגעיל!
אני זוכרת את הזמן לפני הטיסה, איך הרגשנו שאנחנו צריכים לנצל כל רגע ואיך חששנו מהיום של הטיסה ומה יהיה אחר כך? הדהים את שנינו לגלות שדווקא המרחק הזה קירב אותנו עוד יותר ונתן לנו להבין עד כמה הרגשות שלנו אמיתיים ונכונים. עד כמה שנינו מרגישים שזה הדבר הכי טוב שקרה לנו בחיים ושנינו מחכים כבר לרגע שבו נהיה יחד ונתחיל את החיים שלנו. אני זוכרת שתמיד צחקנו על איך כל זה קרה בחודש ואיך זה תמיד היה מתחת לאף שלנו ולא ראינו.
השיחות שלנו בזמן שהיית שם היו מלאות חלומות ותוכניות לעתיד, דמיינו ביחד כל רגע מהרגע שתחזור, הפגישה שלנו כשאתה נוחת, נחפש דירה ביחד, נעצב אותה. "בטוח יהיה לנו גג עם ערסל" אמרת, גם יהיה לנו כיף לשבת שם וגם יהיה כיף שכל החבר'ה יבואו אלינו. החברים היו תמיד חלק חשוב בחיים שלך ותמיד היו במחשבות שלך.

אהוב יקר שלי, אתה לא תהיה כאן כדי להגשים את החלומות שלנו ורק אלוהים יודע עד כמה כואבת לי בנשמה הידיעה הזו. אבל אתה תלווה אותי בכל שלב בחיים ותמיד תהיה בליבי עד יומי האחרון. אני מאושרת לדעת שגרמתי לך אושר בחודשים האחרונים של חייך ואני מצטטת ממכתב שכתבת לי ביום שטסת: "יפה שלי, החודש האחרון היה אחד החודשים הכי מדהימים שהיו לי בחיים. סיפרתי לך פעם שאני מייחל כל בוקר לאנשים הקרובים אלי דברים טובים ושלאחרונה לא ידעתי מה לייחל לעצמי ומתברר שלפעמים הדבר שהכי רצית יכול להגיע אליך גם אם אין לך את המילים להסביר מה בדיוק רצית.. אני יוצא לטיול הזה ללא שום חרטות ובצורה הכי שלמה שיכולה להיות ואת חלק בלתי נפרד מזה שהתחושה הזו מתאפשרת לי…"

אהוב שלי, הגעת לחיים שלי והראית לי מה זו אהבה ואני רוצה שתדע שזו הפעם הראשונה שלי בחיים שלי שאני מרגישה כאלו עוצמות ועל זה לא הייתי מוותרת בחיים ואני הכי מאושרת שלמרות מה שקרה זכיתי להיות איתך.

איתי שלי, גם לפני מה שקרה הכרתי את המשפחה המדהימה שלך והנסיבות רק קרבו אותנו יותר, השארת לי אותם והם המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל ממך, אני רוצה שתדע שאנחנו ביחד לכל החיים, משתדלים בשבילך להיות חזקים כמה שיותר ולא להישבר.

איתי, נוח על משכבך בשלום אהובי, אני יודעת שאתה תמיד איתי רואה אותי מלמעלה, מחזק אותי ונותן לי כח להמשיך לחיות ואני אמשיך כמו בכל לילה להגיד לך שאני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך כי אני יודעת שאתה שומע במקום שבו אתה נמצא. עוד המון שנים ניפגש שוב איפשהו בעולם הזה ואולי שם נוכל לאהוב שוב מקרוב.

אוהבת אותך כל כך!
מורן.

הספדן של מירי שכטר ומורן רוסטמיאן, בגילוי המצבה, 24.7.09:

איתיוש בנינו, אחינו אהובינו,

ביום בו הודיעו לנו מה קרה, מסך שחור נפל לנו מול העיניים.

כל כך כל כך קיווינו שזו תהיה רק פציעה וזה רק עניין של זמן ושהכל יהיה בסדר כמו שתמיד אמרת.

רק שהפעם זה לא נגמר כמו שתמיד הבטחת והנה אנחנו עומדים פה , עם כאב עמוק בלב ולא מאמינים שזה אכן אמיתי.

איך אפשר להאמין שזה אמיתי? איך יתכן שלא נראה אותך יותר לעולם?!

המחשבה הזו קשה ובלתי נסבלת, זה פשוט יותר מידיי כואב.

היית לנו ובשבילנו הכל! תמיד עם החיוך הקטן הזה שלך, מביט בנו עם העיניים הגדולות והיפות שלך… היה לך פיתרון להכל.. תמיד יצירתי ומלא הומור בדרכך שלך.

ילד, גבר, חכם ומתוק שלנו.. לו רק יכלת להישאר איתנו עוד קצת זמן ולהציף אותנו בכל האור, הידע, הרגישות, האהבה והחוכמה שהייתה לך.

אתה תחסר לנו לעד ולא יהיה יום אחד, לא רגע אחד שבו לא נחשוב עליך.. החיסרון שלך הוא כמו בור שנפער לנו בלב ששום דבר לא ירפא, רק הזמן יצליח להרגיע ולו במעט את האובדן הגדול הזה.

אנחנו גאים להיות המשפחה שלך, ההורים שלך, החברים שלך, גאים להיות האנשים שאתה אוהב ושאוהבים אותך.

אתה- במי שאתה, במה שאתה, סללת לנו את הדרך.. וזה משהו שילווה אותנו, בכל אחד מאיתנו- משהו בך נמצא בנו, משהו שאתה גרמת לנו להיות וזה יהיה איתנו לנצח!

מעט האנשים שהספיקו ויספיקו את מה שאתה הספקת בחייך הקצרים.

איפה שאתה נמצא עכשיו תדע שאתה תמיד איתנו ובליבנו לעד!

איתנו תמיד באהבה ענקית.

הספדה של מורן רוסטמיאן, בת זוגו של איתי, מההלוויה, 25.6.09:

איתי שלי –

יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך ואני לא יודעת במה להתחיל. אם אני לא טועה, את המשפט הזה כתבתי לך בתחילת המכתב האחרון ששלחתי לך עם אור ואז כתבתי שכל מה שאני רוצה לכתוב מסתכם במה אתה בשבילי.

גם הפעם שאני חושבת על הדברים בסופו של דבר, הכל מגיע למה אתה בשבילי. בשבועיים האחרונים אני מאזינה הרבה לשיר של יהודית רביץ שמתחיל ב"באת אלי את עיני לפקוח וגופך לי מבט וחלון וראי, באת כלילה הבא אל האוח, להראות לו בחושך את כל הדברים…" וזה בדיוק מה שהרגשתי כשהכרנו.

איתיוש שלי, אנחנו מכירים שנתיים והיינו זוג רק חודש לפני שטסת ובשהות שלך שם.
אני יודעת שאף אחד חוץ ממך וממני לא מבין מה היינו אחד בשביל השניה. הרגשתי שאלוהים שלח לי אותך להפוך לי את העולם למקום הרבה יותר טוב, ההרגשה איתך הייתה משהו שלא הכרתי בחיים. אני רק לא מבינה למה אלוהים לקח לי אותך כל כך מהר.
אתה הבנאדם הכי מיוחד שאני מכירה, יש בך כל מה שחלמתי עליו אי פעם והכל בבנאדם אחד!

כל כך שמחתי שהיינו ביחד והמחשבה היחידה שהייתה לי היא שכל מה שהיה לי לפני קרה כדי להוביל אותי אליך וכדי להעריך את הטוב הזה שנקרא איתי.

אהוב יקר שלי, המחשבה שאתה לא כאן קשה לי וקורעת לי את הלב. אני כל הזמן חושבת על השיחות האחרונות שלנו, שתכננו את העתיד שלנו, כל כך שמחתי שהחלטת לקצר את הטיול ושבכל שיחה תכננו איך אתה חוזר ואנחנו מחפשים דירה ביחד ונוסעים לאיקאה להתפרע! איזו התרגשות הייתה לך ולי בעיניים, כל מחשבה עליך ועלינו הייתה גורמת לי אושר עליאי ועצום, עד שלפעמים הייתי מרגישה שאם אני אוהב אותך עוד קצת הלב שלי יתפוצץ.

באחד המיילים האחרונים כתבת שאתה חושב עלינו במושגים של נצח ושלפעמים אתה נתקף פחד מלאבד משהו שכל כך חשוב ויקר לך וזה גם מה שאמרת לי בשיחה האחרונה "איזו מחשבה מפחידה זו בובי אם יקרה לך משהו ואני לא אספיק לעשות איתך את כל מה שתכננו…". מי היה מאמין שכמה שעות אחרי תגיע אלי הידיעה על מותך ואני אשב פה בפחד הנוראי הזה, בתהומות של אבדון שאני נמצאת בהם ואחשוב על כל הדברים שרציתי לעשות איתך, שלא יעשו לעולם.
אני עוצמת את העיניים ושומעת אותך קורא לי "יפה שלי, בובי שלי, ממי שלי…" ויודעת שלנצח לעולם אני אוהב אותך ואתה תהיה בלב שלי. כל שיחה איתך הייתה מלאה ברוך, אהבה, חמלה. הרגישות שלך זה הדבר הכי מדהים שראיתי.

ממי שלי, כמו שכתבת לי וכמו שאני כתבתי לך – לנצח! איפה שאתה נמצא עכשיו, מסתכל עלי ושומע אותי, תדע שאתה בלב שלי לנצח!
אני אסיים כמו שהיינו מסיימים כל מכתב שלנו, אתה במחשבות שלי ובלב שלי כל הזמן ברגעים הפנויים והלא פנויים. לא אמרנו אחד לשניה "אני אוהב אותך" כי רצינו שזה יאמר בפעם הראשונה כשנפגש, מסתכלים אחד לשניה בעיניים ולא בטלפון, אז אני אומר זאת עכשיו למרות שאני יודעת שאתה יודע וידעת את זה, שאני אוהבת אותך.

אז בובי שלי, מלאך שלי, אני אוהבת אותך ותמיד אוהב! איפה שאתה נמצא עכשיו, שאני בטוחה שהוא מקום טוב יותר, אני מקווה שתנוח על משכבך בשלום, בשלווה וברוגע אינסופי, מלאך בין מלאכים.

אין לי נחמה בכלום אך הדבר היחיד שאולי מצליח לנחם אותי זו הידיעה שלמרות הכל בחיים לא הייתי מוותרת על ההזדמנות להכיר אותך ולהיות איתך, כי להכיר אותך זו זכות ואני זכיתי בה!

אתה יחיד ומיוחד, אתה שלי לכל חיי…

שלך תמיד,
מורן.