כחודשיים לאחר שאיתי נרצח, ב- 20.8.09, נערך ערב הנצחה לזכרו. בתוך החלל שנוצר עם לכתו, נותרו אוהביו עם המילים שלא הספיקו להיאמר, המחשבות שלא נשמעו והכאב שלא הובע. בערב ההנצחה ניתנה האפשרות לכל מי שהכיר ואהב את איתי לבטא את התחושות שנשא עמו, אם במילים, בשיר, במנגינה, במכתב, או אפילו בהדלקת נר.

האירוע נערך באודיטוריום של בית הספר מקווה ישראל בחולון, והגיעו אליו כ-200 מוזמנים מכל הארץ, צעירים ומבוגרים, שרצו לחלוק כבוד לאיתי, להעלות זיכרונות ואולי גם לפגוש את האנשים שהקיפו אותו בחייו וגם אחרי מותו. בתחילת הערב התכנסו האורחים מחוץ לאודיטוריום, ומי שבחר כתב מכתב לאיתי, הדליק נר לזכרו או הביט בתמונותיו.

את הערב המרגש פתח גלעד אדלר, חברו הקרוב של איתי, אשר ביצע את השיר "Mad World". בעבר נהגו איתי וחבריו לשוחח לפעמים על השירים שהיו רוצים שינוגנו בהלוויות שלהם, ואיתי בחר בשיר "Old and wise", אבל כשבועיים לפני שטס לטיול במרכז אמריקה הוא שינה את הבחירה שלו, וביקש מגלעד לשיר את "Mad World". בדיעבד, מהות השינוי והעיתוי שלו מצמררים. למרות שאיתי אמר אז את הדברים בלי לחשוב על העתיד, עמד גלעד בהבטחתו וביצע את השיר.

אחריו נשאו דברים בשם המשפחה מודי שכטר, אביו של איתי, ואחיו הקטנים, גיא, טל ותמיר, ששיתפו את הקהל בחוויותיהם האישיות מהחיים המשותפים בבית עם אחיהם הבכור, והוקרן סרטון שהכינה המשפחה לאיתי.

מיכל צ'צ'יק, בת דודתו של איתי, הקדישה לו את השיר "תמיד יחכו לך" בליוויה של להקת פיקטיבית, ולאחר מכן ביצעה הלהקה את השיר המקורי "אחי איתי", אשר עובד על ידי יוסי פרץ במיוחד עבור ערב זה מתוך מכתב שנכתב על ידי אחיו, עדי אליאס, יום לאחר מותו.

בתום השיר נשאו דברים עדי, שציטט מתוך מכתב שאיתי כתב לו לפני שהגיע למרכז אמריקה ושני גואטה, חברתו לשעבר של איתי, שהקריאה שיר שכתבה לאחר שנודע לה על מותו, ובהמשך הוקרן סרטון ציור דיוקן של איתי, כפי שצויר על ידי עדי.

לבמה עלתה מורן רוסטמיאן, בת זוגו של איתי, אשר הקריאה מכתב מרגש שכתבה לו, ולאחר דבריה הוקרן סרטון שהכינה לו, ובו תמונות מרגעים מאושרים של שניהם.

אחריה עלו חבריו הקרובים של איתי, גלעד אדלר ואריאל שמס, שיתפו את הנוכחים בהיסטוריה הפרטית שלהם עם איתי, מבית הספר, מהצבא ומהחיים בתל אביב, ובסיום דבריהם הוקרן הסרטון של החבר'ה, החברים של איתי.

סרטון נוסף שהוקרן הוא הסרטון "כוכבים" שהכינה מיה וקסלר כפרויקט הגמר שלה בבצלאל, אחריו נשא דברי סיום רועי עובד, חבר קרוב של איתי, ואז הוקרן סרטון הסיום.

קרלוס רואיס ספון כתב: "כל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים".
ארתור סי. קלארק כתב: "ביום מן הימים הכאב ייעלם, אך הזיכרון יישאר".
אנחנו צריכים להמשיך ולזכור.
באנו לכאן הערב כדי להיזכר, כדי לזכור וכדי להבטיח שהחיוך והצחוק של איתי יישארו איתנו תמיד ושאיתי ימשיך לחיות בזיכרוננו, לנצח.

בסיום הערב קיבלו האורחים דיסקים של הסרטונים שהוקרנו במשך הערב, כדי שיוכלו לצפות בהם שוב, וסטיקרים שעליהם נכתב "איתי לנצח".

ב- 20.8.2009 התקיים ערב הנצחה לאיתי באודיטוריום במקווה ישראל.

 

צלמים: גידי מוריס ושחר בוקרה.