דבריו של מודי שכטר בערב ההנצחה לאיתי, 20.8.09:

אני רוצה להודות בשם מירי, בשם הילדים ובשמי לכל מי שטרח ותרם והכין את ערב ההנצחה המרגש הזה וכמובן גם לכל מי שהגיע והשתתף בערב הזה.

בהזדמנות זו אנחנו רוצים גם להודות לכל החברים והמשפחה שתומכים ועוזרים ומחזקים את כולנו.

עברו כבר כחודשיים.

למרות שאנחנו מבינים שאיתי איננו ולא ישוב, ההעדר הזה עדיין לא נקלט במלואו והוא קשה מנשוא.

נשמתינו עדיין שסועה ופצועה ויש לנו עוד מסלול ארוך.

איתי, הילד- הגבר הנהדר הזה,איננו. אבל הוא נמצא איתנו יום- יום, שעה- שעה, דקה- דקה.

הוא בליבנו, במחשבותינו, בנשמתינו.

הכאב והגעגועים, הגעגועים המתגברים עוטפים אותנו. חיינו השתנו.

נחמה קטנה יש לנו בידיעה שאיתי הלך מאיתנו כשהוא מאושר.

למרות חייו הקצרים הוא השאיר חותם בכל מי שפגש.

בחברות האמיתית, בפתיחות, בתבונה ובשמחת החיים שבו.

אני רוצה לסיים עם פרפרזה משיר:
"תן לנו את התקווה לקבל את מה שאין,
תן את הכח לשנות את מה שכן.
בואו נמשיך כולנו את חיים.
די, מספיק עם הכאב,
כי מחר יום חדש".