הספדו של מודי שכטר מההלוויה של איתי, 25.6.09:

איתי יקר שלי,

ההודעה שאתה אינך קרעה את נשמתי.

אני יודע ומבין שאתה איננו אבל ברור לי שלעכל את זה ממש, יקח עוד הרבה זמן.

הפצע שנפער לא ייסגר כל כך מהר

וצלקת חסרונך תלווה אותי כל חיי.

הייתה לי זכות גדולה לגדל ולחנך אותך.

כבר מגיל צעיר היית ילד מיוחד,

בוגר, אחראי, נבון ומצטיין.

ראיתי אותך הופך מילד לגבר וגרמת לי עונג ואושר עילאי.

הייתה בך שמחת חיים, פתיחות וחוש הומור.

הייתה ביננו אהבה מיוחדת, הערכה וכבוד הדדי.

יחסרו לי השיחות הפתוחות והגלויות ביננו.

אני כבר מתגעגע ילד אהוב.