הלוויה
הספדו של עדי אליאס
25 ביוני
הספדו של עדי אליאס מההלוויה, 25.6.09:
איתי, אח מדהים שלי:
אני עומד כאן מולך, עדיין מסרב להאמין שזה אמיתי.
וכמה שאנסה לספר עליך, מי שלא הכיר אותך באמת, לעולם לא יצליח להבין מה אבד לי.
אח גדול, מהרגע שיצאתי לאוויר העולם, היית לי אח למופת, מושא להערצה.
וכן, גם כשהיית מתעצבן שהייתי מרמה אותך במשחקים, רק בשביל לנצח אותך, זה היה כי פשוט היית בלתי מנוצח. מי יכל עליך? פיקח, חכם, טוב לב, בעל נפש מדהימה, מצליח תמיד בהכל. המשך קריאה >
הספדו של רועי עובד
25 ביוני
הספדו של רועי עובד, חברו של איתי, מההלוויה, 25.6.09:
איתי.
חבר יקר שלי.
אני יושב קפוא, מריץ ונזכר בתמונות, רגעים וחוויות ולא מאמין שאני כותב לך מכתב פרידה.
לפני 7 שנים הכרנו בצבא ומיד התחברנו. נהיינו החברים הכי טובים. חושבים אותו דבר, צוחקים מאותן שטויות…
כל כך הרבה זמן העברנו ביחד: אחרי שנתיים בצבא איחדו את היחידות שלנו ושירתנו ביחד,
למכללה נרשמנו והלכנו ביחד, טיילנו במזרח ביחד, טסנו לחופשת סקי ביחד, הקמנו עסק קטן ביחד, כל כך הרבה
ערבים, בילויים ונסיעות עשינו ביחד, היינו שותפים לדירה ביחד, גדלנו והתבגרנו ביחד, כל הזמן הזה ביחד ואף
פעם לא נמאס.
המשך קריאה >
הספדה של מורן רוסטמיאן
25 ביוני
הספדה של מורן רוסטמיאן, בת זוגו של איתי, מההלוויה, 25.6.09:
איתי שלי –
יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך ואני לא יודעת במה להתחיל. אם אני לא טועה, את המשפט הזה כתבתי לך בתחילת המכתב האחרון ששלחתי לך עם אור ואז כתבתי שכל מה שאני רוצה לכתוב מסתכם במה אתה בשבילי.
גם הפעם שאני חושבת על הדברים בסופו של דבר, הכל מגיע למה אתה בשבילי. בשבועיים האחרונים אני מאזינה הרבה לשיר של יהודית רביץ שמתחיל ב"באת אלי את עיני לפקוח וגופך לי מבט וחלון וראי, באת כלילה הבא אל האוח, להראות לו בחושך את כל הדברים…" וזה בדיוק מה שהרגשתי כשהכרנו.
המשך קריאה >
הספדו של מודי שכטר
25 ביוני
הספדו של מודי שכטר מההלוויה של איתי, 25.6.09:
איתי יקר שלי,
ההודעה שאתה אינך קרעה את נשמתי.
אני יודע ומבין שאתה איננו אבל ברור לי שלעכל את זה ממש, יקח עוד הרבה זמן.
הפצע שנפער לא ייסגר כל כך מהר
וצלקת חסרונך תלווה אותי כל חיי.
המשך קריאה >
הספדה של מיכל צ'צ'יק
25 ביוני
הספדה של מיכל צ'צ'יק, בת דודתו של איתי, מההלוויה, 25.6.09:
ספטמבר 2009, ראש השנה.
אני יושבת לידך בארוחת ראש השנה ואנחנו מדברים. אתה שואל אותי מה אני עושה ואני מספרת לך על השנת שירות ואתה מקשיב. ואז אנחנו מתחילים לדבר על מוזיקה, ואיכשהו שנינו מרגישים שיש אווירה שונה שאופפת את השיחה- כאילו אנחנו באמת שני חברים ולא סתם בני דודים מרוחקים של שלום ונימוסין. אתה מספר לי על "החומה" של פינק פלויד. מסביר לי על הרעיון של האלבום ועל כמה אתה אוהב אותו, על כך שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מקיפים את עצמנו בעוד ועוד חומות. ואני יושבת וחושבת איזה כיף שאנחנו ככה עכשיו.
המשך קריאה >