מכתב שכתב ניר דגן למירי ומודי ובתאריך 3.7.2009:

זה כואב חזק מאוד בפנים, בלי שום כלי פיזי.
פשוט עצם התודעה הבלתי נתפסת של מציאות שונה לחלוטין מכפי שיכולנו לדמיין. בסיוטים הכי פרועים שלנו.
אני מכיר אתכם ים שנים, ובמצוקה ואסון שכזה, גיליתי שבתוך ה"קליפות" מסתתרת כיפת ברזל מוצקה של אישיות יוצאת דופן.
גם מירי וגם מודי – מרגש אותי לראות אתכם מהצד מקבלים את החיים בצורה הישרדותית פאר אקסלנס, אפילו אם החיים גדעו לכם בן בכור.
אפילו אם המחיר הוא "עקדה".
אנחנו (אתם והסביבה) חייבים להרים ראש ולהמשיך הלאה.
כל אחד בקצב שלו וכל אחד עם הגישה שלו, וכל אחד עם הזרימה שלו.

אוהב אתכם מאוד.

לצדכם תמיד.
ניר