הספדה של ורד מימון

הספדה של ורד מימון בגילוי המצבה, 24.7.09:

וכך,
ביום הכי ארוך בשנה
ביום האחרון לחודש סיוון,
נחרב עולמינו.
אומרים שבשבעה ימים נברא העולם
ועל כן בשבעה ימים ייהרס.
ברגעים שאתה נפחת את נשמתך
דיברנו רבות אודותייך,
מעלותייך, ייחודיותך.
היית צעיר מאיתנו, ועדיין בכל פעם שאותך ראינו
השפלנו עינינו מתוך יראת כבוד.
נוכחותך הייתה תמיד מרגשת.
תמיד הרגשנו שאנו עומדים מול אדם שהוא גדול מהחיים.
טרפת את החיים.
הספקת לעשות את מה שרק חלמנו.
ראית רחוק ותמיד בגדול. ותמיד השראת עלינו הרגשת בטחון.
איתך יכולנו לראות עתיד ורוד יותר
יכולנו לחשוב על ילדים משלנו, כשהשאיפה היא שיצאו כמוך, יכולנו לראות דור טוב יותר, יכולנו להיות אופטימיים..
חברייך יושבים פה איתנו, ובכל אחד נמצא חלקיק מימך,
ואנו נאחזים בהם והם בנו. מנסים להחיות את רגעינו איתך.
ואתה בנינו. נוגע ומלטף את כולנו.
נקרעים מגעגועים.
חושבים עליך וצוחקים ושוב בוכים.