בדצמבר-ינואר 2006, טיילנו החבר'ה (איתי, אלעד, גלעד ואני) בלאוס ובתאילנד.
היום שזכור לי כאחד מהימים הכיפיים ביותר בטיול, היה היום בו עשינו את שייט האבובים בואנג ויינג שבלאוס.

קמנו מתישהו, ירדנו לנהר, כל אחד לקח לעצמו אבוב וקפצנו למים.

אבובים - ואנג ויינג, לאוס

את השעות הבאות בילינו בשיוט איטי במורד הנהר, כשכל כמה מאות מטרים, עצרנו ב"תחנות עגינה" שהיו לאורך הנהר.
בכל תחנה כזו, היינו מניחים את האבוב בצד, שותים איזו בירה, סתם יושבים ומסתלבטים וכמובן – קופצים ממקפצות, אומגות ונדנדות היישר אל הנהר!

היתה את האומגה הראשונה שאיתי קפץ ממנה כשהוא סוגר את האף, היתה את המקומית הבלתי נסבלת בתחנה הראשונה שכל הזמן צעקה והתחילה עם כל מי שזז, היתה את נדנדת המים הגבוהה שאיתי קפץ ממנה ונחת בצורה לא טובה על המים וחשב שסדק את הצלעות והיתה את "קריאת הג'חלה" המפורסמת…

כל האווירה של מהלך היום, שלנו ביחד – צוחקים, שותים, נהנים ובעיקר מאושרים תחקק לי ותזכר לי כיום הכייפי ביותר בטיול, שהיה הטיול הראשון של כולנו בחו"ל ביחד.

מתגעגע,
רועי