מכתב שכתב מודי, והקריא באזכרת שנתיים לאיתי, 30.6.11:

איתי יקירנו.

שנתיים חלפו. יום ועוד יום. יום ועוד יום.
הגעגועים לא מרפים.
והזמן לא עומד מלכת.

עדי מתחיל עוד מעט את לימודיו האקדמיים. גיא שהפך לגברבר, מתחיל בקרוב את התיכון. טל כבר חגג בר מצווה, שהייתה שמחה למרות שחסרונך הורגש. ותמיר, בן הזקונים, סיים את ביה"ס היסודי ועולה לחטיבה.
וכמובן, אי אפשר לא להזכיר את מורן אהובתך, שתומכת ועוזרת כמו בת משפחה.
אמא ואני עושים כמיטב יכולתנו לשמור על המשפחה.

איתי, איתי, השארת חותם בכל אחד מאיתנו והוא צרוב בנו עמוק עמוק.

הו, כמה אתה חסר. חסר לכולנו יחד, ולכל אחד לחוד.